<h1>סמ"ק מצוריך סימן ע"ז</h1>
<h2>דף עג.</h2>
שלא לעמוד על דם ריע דכתיב (ויקרא י"ט) לא תעמוד על דם ריעך. ואמרו חכמים (סנהדרין ע"ג) מניין לרואה חבירו טובע בנהר או חיה רעה או ליסטין באים עליו והוא יכול להצילו שחייב להצילו שנאמר לא תעמוד על דם ריעךא). וכן רודף אחר חבירו להרגו חייב הרואה להציל הנרדף בנפשו של הרודף, וכל היכא דיכול להציל הנרדף באחד מאיבריו של רודף ולא הציל אלא הרגו לרודף חייב מיתה אבל אין בית דין ממיתין אותו, צ"ע דאמרינן במסכת תרומות (תוספתא פ"ז משנה כ"ג) חבורות של ישראל שהיו מהלכין ופגעו בהן ליסטין ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרגיהו או נהרוג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו אחד מישראל ואם יחדו להם אחד כשבע בן בכרי ימסרו, ואיכא בירושלמי במסכת תרומות (פ"ח ה"י) אמר ריש לקיש והוא שחייב מיתה כשבע בן בכרי ורבי יוחנן אמר אפילו אינו חייב מיתה, ונראה דמיירי שהוא בסכנה עמהם, צ"ע בס"ג, אבל אם הוא חוץ לסכנה אין מוסרין אותו, ואמרינן התם [צ"ע] דאין אותה משנה ממשנת חסידים. א) ובפרק בן סורר ומורה (סנהדרין ע"ג) פריך והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבידת גופו פי' כגון שטובע בנהר מניין פי' שאתה מצוה על השבתו תלמוד לומר והשיבותו לו אי מהתם הוה אמינא הני מילי בנפשה — פי' אם הרואה יכול להצילו יצילהו אבל מיטרח ומיגר אימא לא קא משמע לן פי' לא תעמוד משמע יחזר בכל צדדין שלא יאבד דם ריעך, עכ"ל.
